הַיּוֹם אֲנִי הוֹלֵךְ לָרוּץ בַּפַּארְק. אֲנִי רוֹאֶה כֶּלֶב קָטָן. שֶׁל מִי הַכֶּלֶב? הַכֶּלֶב עָצוּב. אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת הַכֶּלֶב בַּיָּדַיִים. אֲנִי רוֹאֶה אִישָּׁה. "הַכֶּלֶב שֶׁלָּךְ?" אֲנִי שׁוֹאֵל. "לֹא, אֵין לִי כֶּלֶב," הָאִישָּׁה אוֹמֶרֶת. פִּתְאוֹם, אֲנִי רוֹאֶה יֶלֶד קָטָן. הוּא קוֹרֵא: "דּוֹגִי, דּוֹגִי!" אֲנִי רָץ אֵלָיו וְשׁוֹאֵל: "זֶה הַכֶּלֶב שֶׁלְּךָ?" הַיֶּלֶד שָׂמֵחַ: "כֵּן, תּוֹדָה רַבָּה!" הוּא מְחַבֵּק אֶת הַכֶּלֶב. הַיֶּלֶד וְהַכֶּלֶב שְׂמֵחִים מְאוֹד. גַּם אֲנִי שָׂמֵחַ.

היום אני הולך לרוץ בפארק. אני רואה כלב קטן. של מי הכלב? הכלב עצוב. אני לוקח את הכלב בידיים. אני רואה אישה. "הכלב שלך?" אני שואל. "לא, אין לי כלב," האישה אומרת. פתאום, אני רואה ילד קטן. הוא קורא: "דוגי, דוגי!" אני רץ אליו ושואל: "זה הכלב שלך?" הילד שמח: "כן, תודה רבה!" הוא מחבק את הכלב. הילד והכלב שמחים מאוד. גם אני שמח.

Today I am going for a run in the park. I see a small dog. Whose dog is it? The dog looks sad. I pick up the dog with my hands. I see a woman. "Is this your dog?" I ask. "No, I don't have a dog," the woman says. Suddenly, I see a small boy. He is calling out, "Dogi, Dogi!" I run over to him and ask, "Is this your dog?" The boy is happy and says, "Yes, thank you very much!" He hugs the dog. The boy and the dog are very happy. I am happy too.